ב

המתח בין הכלי המכיל לתוכן המתכלה

המתח שבין הכלי המכיל,  לתוכן המתכלה – מחשבות על המושג 'כלי'
היצירה  בעקבות תערוכת 'אקולוגיה' הביאה אותי להרהורים הבאים

בביתי נערמות להן שקיות לבנות לרוב, הנלקחות מהמרכול השכונתי לנשיאת מצרכים. השקית הלבנה הינה למעשה כלי, ומתכלה באיטיות, והזכירה לי בצבעוניותה שמלת כלה לבנה.  התבוננתי במילה 'כַּלָה' במובן הסתיים- נגמר, ובמילה 'כַּלָּה', (דגש ב-'ל')של חתן, וחיפשתי את הקשר. גיליתי כי שורש המילה 'כַּלָה' במובן הסתיים הינו כ.ל.ה, ממנו נגזרות גם המילים: כליה, כליון, כילה, ועוד. שורש המילה 'כַּלָּה' (של חתן) הינו כ.ל.ל. ממנו נגזרות גם המילים: נכלל, התכללות ועוד. לכאורה שתי משמעויות הפוכות- התכללות וכליה – התמלאות והתרוקנות, בהן משמשות אותן אותיות: כ,ל, אך למעשה שתי פעולות אלו של הכלה וכליה קשורות זו בזו:

מהו כלי? במילה זו מופיעות שוב אותיות כ.ל. הרומזות למשמעות של הכלה, הכלי- מכיל בתוכו. אך יותר מזה –  ממהות אותיות 'כ', 'ל', נלמדת המשמעות המדויקת יותר של המילה 'כלי':

אות 'כ' רומזת לכף היד, לכלי המכיל, לכמות, למידה. ("כף מלאה קטורת") וגם לצורת הכלי – המכופף... לכלי יכולת להכיל בזכות צורתו המכופפת.  גם אנו, בכדי לקבל – להכיל, רעיון או דעה מסוימים לתוכנו, עלינו להתכופף...

אות 'ל' לשון לימוד, רומזת לתכונת הלימוד: מצד אחד הלומד, המקבל - המכיל, ומצד שני המלמד– המתרוקן - הכַּלֵה.

כלומר- מהות הכלי הינה להכיל בתוכו תוכן מסוים עד לזמן בו נזדקק לאותו תוכן. או אז יכלה הכלי מתוכנו. כל מהות הכלי היא לצורך השימוש שאנו עושים בו.  משום כך נוכל להשתמש במושג 'כלי' גם שהוא אינו כלי מכיל, אלא כמושג כללי לתיאור חפץ שעושים בו שימוש למטרה מסוימת: כלי הכתיבה באמצעותם נכתוב ונצייר, כלי הנגינה באמצעותם ננגן, כלי רכב באמצעותם נגיע ממקום למקום, וכו'. הכלי נבנה ומותאם לצורך המטרה או הפעולה שלו. הכלי הוא אמצעי, על ידו מתקיימת הפעולה. ומעניין כי אותיות כ.ל. הן האותיות הפנימיות ביותר באלפבית, יושבות
דיוק באמצע: 
א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת, 
מימינן ומשמאלן, עשר אותיות בדיוק, כמו רומזות להיות הכלי אמצעי. רעיון זה מתבטא יפה במילה 'תכלית', אשר גם בה יושבת המילה 'כלי', בדיוק באמצע – בין שתי אותיות 'ת', הרומזות לרעיון: "סוף מעשה במחשבה תחילה". "ת-כלי-ת": המחשבה ההתחלתית - המטרה- התכלית, מתבטאת ב- ת' ראשונה, ויוצאת לפועל באמצעות הכלי, ושוב מיוצגת 'כסוף מעשה' ע"י ה- ת' האחרונה.

הנה אותיות כ.ל. המשמשות במילים שמשמעותן גם הכלה וגם כליה, מבטאות יפה מהות הכלי שהוא חפץ שימושי לצורך פעולה מסוימת. לכלי אין מטרה בפני עצמו. לא ניצור כלי לשם כלי, סתם כך, אלא רק לצורך מטרה מסוימת. אמנם אין הכלי העיקר, אולם ללא הכלי לא תושג המטרה. אין לתכלית אפשרות ביטוי ללא הכלי המאפשר אותה. ברגע בו כילינו- סיימנו, להשתמש בכלי, הנחנו אותו הצידה, עד לפעם הבאה בה נזדקק לו שוב.

הכלה, הארוסה מרגע היותה כלה, כלתה מלהיות אשה כללית העשויה להיות אפשרית לכל גבר בעולם, וכעת נכללת בחתנה, ומתייחדת רק לו. (לפי האמונה היהודית גבר ואשה הם שני חצאים של אותה נשמה, שבעולמנו זה נכללים שוב אחד בשני.) הכלה אף היא ככלי שיתמלא בבוא העת בעובר חי עד לרגע לידתו. הכלה הראשונה חוה אימנו, הובאה לאדם הראשון כשכל המעלות כלולות בה – כלה כלולה. כל חתן רואה בכלתו את האשה המובחרת, כלילת המעלות. 

הכליה היא אותו אבר המסנן את הדם מן הפסולת, בורר, מעין מתמלא וכלה בו זמנית. על אברהם אבינו מספר המדרש כי שתי כליותיו היו יועצות לו, כלומר אותן כליות רוחניות, המסננות את הטוב מהרע... כלי החשיבה שבאמצעותם יודע האדם להחליט מה טוב ומה לא.

בסיום מעשה הבריאה נכתב: " וַיְכֻלּוּ השמים והארץ"... והכוונה: כי הושלמה- הסתיימה מלאכת הבריאה, אך בודאי יש כאן גם רמז כי בהשלמת מעשה הבריאה הושלם הכלי לתכלית הבריאה. הנה המילה 'תכלת' הרומזת לתכלת השמים, אולי מזכירה לנו כי עלינו לזכור כל הזמן את התכלית: "בראשית ברא ה' את השמים (המטרה- עולם הרוח) ואת הארץ" (הכלי – העולם הגשמי). ויותר מזה – במעשה הבריאה הייתה התכללות של שמים וארץ, כלומר - חומר ורוח...

אולי אם נשכיל להפוך את השקית שהינה כלי פשוט, כמעט חד שימושי, לכלי 'גבוה' יותר, רב שימושי, כלי משובח, שמושקעים בו חשיבה ועמל, כלי שאפשר להתפאר בו, או אז נמנע מלהשליכו בזלזול לאשפה, ובכך כמו להביא עליו "כליה"... ובוודאי גם לשמור על עולמנו מכליה........        

סיגל מאור